קשיות המים

קשיות המים נמדדת בנוכחות של שני מינרלים עיקריים: קלציום – סידן (בקיצור Ca) ומגנזיום (בקיצור Mg).

מים שריכוז יוני הסידן והמגנזיום בהם גבוה מוגדרים כמים קשים. ככל שריכוזם גדל, כך המים נחשבים קשים יותר, ואם ריכוזם נמוך הם מוגדרים מים רכים.

מקור המים הקשים הוא מקידוחים השואבים מים מהאקוויפרים העשירים בסלעי סידן ודולומיט. בשל המסת המינרלים שבסלעים מתקבלים מים בריכוז סידן ומגנזיום גבוה.

הסיבה לשימוש במונח “מים קשים” היא שיוני סידן ומגנזיום הם הגורם להיווצרות האבנית שאנו רואים בגופי חימום מים ובמערכות שבהן זורמים מים חמים.

בשנים האחרונות, בשל שינוי מקורות המים בארץ וההתבססות על מים מותפלים, רמת קשיות המים פחתה, מאחר שבתהליך ההתפלה מוציאים מלחים או מינרלים המומסים במים, לרבות סידן ומגנזיום, ואחר כך מחזירים למים רק סידן.

חשוב לדעת כי מגנזיום וסידן הם מינרלים החשובים לבריאותנו, מסייעים לחיזוק העצמות ותורמים לתהליכים ביולוגיים רבים המתרחשים בגופנו.

במדינת ישראל מודדים את ערך קשיות המים ביחידות של מיליגרם לליטר כקלציום קרבונט, ובקיצור מג”ל CaCO3 או חלקיקים למיליון (ppm= part per million), בשל נוכחותם הגבוהה של יוני הקלציום מזו של יוני המגנזיום.

תמהיל המים המסופקים לעיר בית שמש הם "מים קשים" שערכם יותר מ־120 מג"ל.

במדינת ישראל לא קיים תקן לקשיות המים המסופקים לעיר כתמהיל ממקורות שונים (מים מותפלים וקידוחים) על ידי חברת 'מקורות'.

ארגון הבריאות העולמי קבע כי אין ראיות המצביעות על כך ששתיית מים קשים פוגעת בבריאות האדם.